Mentre
Netanyahu continua a spingere con ogni mezzo gli USA a un immediato
confronto militare con l'Iran, che incendiera' l'intero Medio Oriente,
si preoccupa di sostenere una politica economica che privilegia
i ricchi e discrimina i poveri, non cessa di beneficiare con i fondi
pubblici gli insediamenti nei territori occupati, e' solerte nel mettere
i bastoni tra le ruote alle trattative con i palestinesi ed e'
straordinariamente creativo nell'ideare e proporre nuove leggi intese a
porre ferrei limiti alle istituzioni israeliane stabilite per difendere
le liberta' democratiche dei cittadini.
"אם
אין אני לי מי לי", כך אמר ראש ממשלתנו לפני כמה ימים, בביקורת על אובמה.
האמת הוא צודק. אם אין הוא לו מי לו. אפשר לקרוא לזה "תסמונת נתניהו".
תסמונת המנהיג המגלומני ששם את עצמו במרכז ועסוק בטיפוח האני שלו (ושל
מקורביו) תוך ניתוק מוחלט מהציבור. רק מנהיג כזה יכול להמשיך ולקדם מדיניות
כלכלית שמעשירה את העשירים ומרסקת את כל השאר, להזרים מיליארדים למפעל
ההתנחלויות, לתקוע פעם אחר פעם מקלות ומסמרים בתהליך המדיני ולחסל בהדרגה את הדמוקרטיה הישראלית.
לא רק שנתניהו שם את עצמו תמיד במקום הראשון, הוא גם תמיד הראשון לזהות.
והנה הוא שוב מזהה את הפוטנציאל המתחדש של תקיפה באיראן. מבחינתו, ההחלטה
של אובמה שלא לתקוף בסוריה- היא סוס שצריך לדהור עליו כל הדרך לטהרן. את
נתניהו לא מעניין השלטון החדש והמתון באיראן, וגם ברכות לראש השנה ששלח חסן
רוחאני לא ממש מזיזות לו. לנתניהו יש הרפתקה לממש והוא לא מעוניין לתת לאף
אחד לעצור אותו. אצל ראש ממשלתנו הכל פועל בשיטת הסופרטאנקר, שיטת ה"זבנג
וגמרנו", שרק מוכיחה שהיא באמת בסוף תגמור אותנו. הוא לא חושב על ההשלכות
הרות האסון של מתקפה באיראן ועל ערעור המזה"ת (שממילא לא יציב) , אלא בעיקר
עסוק במימוש הפנטזיה שלו.
נתניהו, רד מהגג. אנחנו לא רוצים להיות חלק מההרפתקה המגלומנית שלך!
Commenti
Posta un commento